לקראת יום ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות, יצאו ילדי תלמוד תורה משכנות הרועים בראשון לציון, לנטיעת עצים. בסיום התפללו הילדים להצלחת הנטיעות.
גם אנו מתפללים להצלחת הילדים הרכים, שיגדלו להיות תלמידי חכמים ויפרחו ויביאו פירות טובים ומתוקים.
כאשר התרחק עם ישראל מארצו עם המצוות התלויות בה, איבד החג ממשמעותו הפרקטית ונותר כיום ציון משני יותר עד לעליית האר"י לצפת. את מנהגו במהלך ט"ו בשבט מתאר ר' חיים פלאג'י:
"רבי יצחק לוריא אשכנזי (האר"י) זצ"ל וחבריו תקנו להרבות באכילת פירות ביום ט"ו בשבט. יש שנוהגים לאכול רק ט"ו מינים של פירות ויש שאוכלים דווקא מ-ז' המינים שבהם נשתבחה ארץ-ישראל. אולם רבים נוהגים להעלות על השולחן פירות לחים, יבשים, רקוחים וכבושים, עד חמישים מינים ויש שנוהגים להשלים עד מאה פירות וכולם נוהגים להקדים ולברך על הפירות של שבעת המינים לפי סדר כתיבתם בפסוק"
מהרבנית ימימה מזרחי
אז איך מסדרים את שולחן החג?
ט"ו בשבט הגיע חג לאילנות תזכורת לארבע הצלחות שתכינו ב"ה בט'ו בשבט,מחר: מתוך דבריה של הרבנית ימימה
בצלחת הראשונה
פירות שאוכלים בהם גם את הפנים וגם את החוץ.
למשל: ענבים, תפוחים, אגסים,תותים,חרובים וכו'
ומברכים שיהיה תוכי כברי... יהי רצון שנהיה יפים מבפנים ויפים מבחוץ.
בצלחת השניה פירות שיש להם גרעין בפנים שאינו נאכל
למשל:זיתים,תמרים,משמש,
אפרסק,וכו'...
ונבקש שנזכה להוציא מתוכינו את כל הדברים שאין בהם צורך...שנאה קנאה עצבות נטירה וכו' שיישאר רק הפרי הטעים.
בצלחת השלישית פירות שיש להם קליפה שלא אוכלים אותה אלא רק את התוכן הפנימי...
למשל: אננס,ערמונים, אגוזים, שקדים ,פיסטוק וכו'
ונבקש שייזכו לראות בי את הטוב שלי,על אף שכלפי חוץ יש לי מעטה של קשיחות.
ושאני אזכה לראות את המתיקות בתוך כל בן אדם כולל עצמי.
הצלחת הרביעית
מכילה את שבעת המינים..לפי הבן איש חי לא חייבים לאכול אותם מספיק בהבטה ולכוון.
ראש השנה לאילן. מאי טעמה? אמר רבי אלעזר, אמר רבי אושעיה: הואיל ויצאו רוב גשמי שנה. היינו: שכבר עברו רוב ימות הגשמים, שהוא זמן רביעה ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטין מעתה.
(ראש השנה, י"ד, רש"י)
חד אמר: כבר יצאו גשמי שנה כולה וכבר רובה של תקופה מבחוץ. וחורנה אמר: עד כאן היו חיין ממי השנה שעברה, מכאן ואילך הן חיין ממי השנה הבאה.
(ירושלמי, ראש השנה, פרק א')
בסעודת פירות ארץ ישראל בחמישה עשר בשבט ביקש רבי מנדל מקוצק מתלמידו רבי יצחק מאיר לדרוש מענייני דיומא. פתח רבי יצחק מאיר בפלפול בסוגיית הגמרא על ראש השנה לאילן, שאל ותירץ, היקשה ופירק. אמר לו רבי מנדל:
"לו היינו בארץ ישראל די היה לנו לצאת לשדות ולהתבונן באילנות כדי להבין מהו ראש השנה לאילן, פשוטו כמשמעו, ולא בדרך הפלפול"
(ילקוט החכמה)
"וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל"; אמר להם הקדוש ברוך הואלישראל: אף על פי שתמצאו אותה מלאה כל טוב, לא תאמרו:
נשב ולא נטע, אלאהוו זהירים בנטיעות... כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים, אף אתם היונוטעים לבניכם, שלא יאמר אדם: אני זקן, כמה שנים אני חי, מה אני עומד מתיגע לאחרים? למחר אני מת!... לפיכך לא יבטל אדם מן הנטיעות, אלא כשםשמצא - עוד יוסיף ויטע, אפילו יהיה זקן.
בטעינה...
